דרמות של החיים
להיכנע לדרמות או לעצור ולבחור מחדש – סיפור על ניהול עצמי מתוך חדר האימון
היום אני רוצה שנדבר על השכן שלי, הצהירה בעודנו מתקדמות לחדר האימונים עם הקפה.
ולפני שהספקתי לענות, נכנסה בפול גז לתוך הסיפור ופרסה את משנתה, כמה השכן ממרר בשנה האחרונה את חייה ואתמול זה כבר עבר כל גבול והיא הגישה תלונה במשטרה.
נשמתי.
כמאמנים, אנו נדרשים לעיתים קרובות להחליט, האם לאפשר ‘לאירועים מסעירים מהחוץ’ להיכנס לחדר ולהסיט אותנו מהנושא המרכזי, או להחזיר את השיחה לתהליך המקורי? הפעם החלטתי לשלב – לתת לשכן להיות חלק מהשיחה, אבל גם להשתמש בזה כדי לקדם את המתאמנת.
החיים מלאים בהסחות דעת – האם לעצור או להמשיך במסלול?
בכולנו יש נטייה להיסחף לרגעים דרמטיים. אנחנו בונים תוכניות, מתחייבים לעצמנו על יעדים, ואז מגיע אירוע שמטלטל אותנו, ואנחנו מרגישים איך כל האנרגיה שלנו נשאבת אל תוך האירוע ואנחנו כאילו מאבדים את עצמנו. אתמול זה קרה גם לי – נכנסתי לוויכוח עם הבת שלי והרגשתי שפשוט ׳נחטפתי׳ מעצמי. ברגעים כאלה למדתי לעצור, לקחת נשימה ולתת לעצמי את הזמן להחזיר נשימה ולחזור לעצמי ו׳על הדרך׳ גם לזכות בלמידה. כבר אשתף אתכם איך.
בדיוק כך עשיתי עם המתאמנת. החלטתי לעצור, לאפשר לה ׳לפרוק׳ את הסיפור על השכן במרחב בטוח, מכיל ומאפשר. זה נקרא בעגה המקצועית, להצטרף אליה. להיות איתה במקום שהיא נמצאת כרגע ולא לנסות לשלוף אותה משם. למרחב כזה יש כוחות מרפאים. אכתוב על זה בבלוג אחר.
כשהרגשתי שהיא מוכנה להתקדם שאלתי אותה:
“האם יש קשר בין המריבה עם השכן לבין המטרה שלך – עצמאות כלכלית?”
המתאמנת שלי הגיעה לאימון במטרה להתייצב כלכלית אחרי גירושין. היא נמצאת בחרדה כלכלית שמשפיעה על כל היבט בחייה, ובאימון שמנו לנו כמטרה להגשים חלום מגירה שגם ייצב אותה כלכלית – הקמת עסק קטן לאפיית עוגות, תשוקה גדולה שלה.
היא השתהתה לרגע, ואז ענתה: “אני לא יכולה להיכנס לכאן ולהמשיך באימון כאילו כלום לא קרה. הוא ממרר לי את החיים. זה לא טבעי.”
יכולתי להתחבר לחוויה הזו. לפעמים אנחנו מרגישים שהחיים לא מתנהלים ב”מעבדה סטרילית”. אנחנו לא יכולים להשאיר את כל הדרמות והמתחים בחוץ – הם חלק מאיתנו, ואולי גם לא כדאי כי הם יכולים לשמש לנו כנתיב למשהו עמוק יותר. שיכול להוות פריצת דרך בתהליך.
לתת תשומת לב לדפוסי התנהגות – כך נזהה את התסכולים האמיתיים
המשכנו לדבר, ובמהלך השיחה גילינו שהכעס על השכן הוא חלק מדפוס אוטומטי שמלווה אותה כל חייה – בכל פעם שהיא מרגישה לחץ או פחד מאבדן שליטה, היא נוטה לייצר דרמות ולמצוא אשמים – אחרים או ׳המצב׳.
וואו, זו הייתה תגלית כל כך חשובה שחייבה עצירה וזיהוי עוד הרגלים שמשולבים בחרדה מאיבוד שליטה וגילינו שכשהיא חווה חוסר אונים היא נוטה כמנגנון פיצוי לפנות למסעות קניות. תגלית כל כך חשובה.
איזו למידה יש לנו פה ואיך דרמה יכולה להפוך למנוע התקדמות באימון?
כשאנחנו מזהים הרגלים מעכבים שמטרתם טובה, כמו דרמות או מסעות קניות כדי להשיג הרגעה והחזרת שליטה, אנחנו יכולים לחפש יחד אלטרנטיבות יעילות יותר.
במהלך השיחה היא זיהתה את החוזקות שלה, והבינה שההצלחה בעסק הקטן לאפיית עוגות יכולה לתת לה תחושת סיפוק והערכה עצמית גדולה יותר מאשר התעסקות בדרמות קטנות וההאשמות. היא החלה לראות, איך הבחירה לקחת אחריות על החיים שלה, היא אלטרנטיבה הרבה יותר יעילה ועוצמתית לדפוס האוטומטי להיכנע למחשבות קרבניות ולרחמים העצמיים שמובילים למערכות יחסים עכורות, מסעות קניות וקושי כלכלי. המשימה הראשונה שלקחה על עצמה היתה לאפות עוגה טובה לשכן ולקבוע איתו פגישה.
היא יצאה מהשיחה עם הבנה חדשה: במקום לשקוע שוב ושוב באירועים חיצוניים שמסיחים אותה, היא יכולה לבחור לקחת פיקוד על חייה. בחרנו להשתמש בדרמה של השכן ככלי למידה – איך לא להיסחף, אלא לעצור, לנשום ולבחור מחדש.
לסיכום – החיים כשיחת אימון
החיים הם לא תהליך אימוני מסודר. הם מלאים בהסחות דעת, במערבולות רגשיות ובאתגרים בלתי צפויים. אבל האימון מלמד אותנו שלא חייבים להיסחף אחרי כל גל. אפשר לבחור לעצור, להבין מה מפעיל אותנו, לזהות למה דווקא זה הגיע לפתחנו דווקא עכשיו ולבחור את הדרך שתקדם אותנו ברגע הזה.
כאשר משהו מסיח את דעתכם מהיעדים שלכם שאלו את עצמכם:
- למה דווקא זה הגיע ולמה דווקא עכשיו?
- האם יש קשר בין האירוע לבין המטרות שלי?
- מה האירוע הזה משקף לי לגבי עצמי?
- האם יש פה שיעור שיכול לקדם אותי?
ברגעים כאלה, אנחנו יכולים להכניס את עצמנו חזרה למסלול ולהמשיך לצעוד לעבר המטרות שלנו עם מודעות ובחירה.
הרגעים הקטנים של החיים יכולים להיות ההזדמנות שלנו ללמוד ולצמוח. הבחירה היא שלנו – לתת לדרמה להשתלט או לראות בה כלי להתפתחות.
רוצה להצטרף לנבחרת המאמנות של ענת קראוז