לקיחת אחריות

היא ישבה מולי, עיניה בוערות מכעס. “אני לא מבינה למה הוא עושה לי את זה. הוא יודע בדיוק מה יגרום לי להתפרץ, הוא יודע מה יכאיב לי – והוא פשוט ממשיך לעשות את זה.” הקול שלה רעד, ומיד הבנתי שהכאב לא נובע רק מההתנהגות של בן הזוג שלה, אלא גם מהתחושה שלה שהיא לגמרי חסרת אונים מולו.

הקשבתי לה עד שסיימה את הדברים, ואז ׳יריתי׳ לעברה: “למה כלב מלקק לעצמו?”

שתיקה. ״לא הבנתי, מה הקשר?”. 

היא לא הבינה מאיפה הגעתי לה עם השאלה הזו. אבל האמת היא, שרציתי להבהיר לה את העניין בדרך קצת לא שגרתית. אני אוהבת לעשות את זה לפעמים. זה מכניס עניין.

קרבנות ואחריות – מתי האחריות היא באמת שלנו?

פעמים רבות, אנחנו חשים חוסר אונים מול אנשים או מצבים בחיים. בתפיסה שלנו, השליטה נמצאת בידיים של מישהו אחר ושאנחנו פה הקורבן. גם היא חשה כך, מנסה להאשים את בן הזוג שלה בכל מה שלא עובד ביניהם, מבלי לראות את החלק שלה במערכת היחסים הזו.

אבל האמת היא, שהתחושה הזו של הקרבנות נובעת מהאמונה שאין לנו שום יכולת השפעה על הדברים. אופן החשיבה הוא במונחים של “אשמים” ו”קורבנות”. אחד צודק והשני טועה. אבל המציאות הרבה יותר מורכבת – אנחנו חלק מהמשוואה, גם כשזה לא מרגיש כך.

“כלב מלקק לעצמו כי הוא יכול”

שאלתי אותה שוב, “למה כלב מלקק לעצמו?” 

״אין לי מושג. אולי כי זה נעים לו? כי ככה הוא רגיל? אולי זה מגרד לו?”

״אולי נעים לו״, עזרתי לה קצת, ״אבל האמת היא שהכלב מלקק לעצמו בעיקר כי הוא יכול.

מבחינת הכלב, אין פה מחשבה עמוקה או סיבה נסתרת. זה פשוט מה שהוא עושה – כי זה אפשרי עבורו, כי הוא רגיל לעשות את זה. וזה מה שבן הזוג שלך עושה – הוא פעל כפי שפעל, לא בהכרח מתוך כוונה לפגוע, אלא כי ככה הוא רגיל להתנהג, לנהל את הרגשות שלו, ובעיקר הוא עושה את זה כי הוא יכול.

להכניס את עצמי למשוואה – לקחת אחריות על המקום שלי

כשאנחנו נמצאים במערכות יחסים מאתגרות, קל להרגיש כמו צופים בסיפור שמישהו אחר כותב עבורנו. אבל בסיפור הזה יש לנו תפקיד אקטיבי, ואנחנו יכולים לבחור לכתוב אותו בעצמנו. במקום לראות את עצמנו כ”קורבן” של נסיבות חיצוניות, יש לנו את האפשרות לקחת אחריות על החלק שלנו במערכת היחסים, לתת קול לרצונות ולצרכים שלנו, ולא להניח שהאחר חייב לדעת אותם מראש.

במקום לראות את מערכת היחסים כנשלטת על ידי צד אחד בלבד, אפשר להכניס את עצמנו למשוואה – לדרוש נוכחות, להפסיק לחפש “אשמים” ולהתחיל לבנות קשר שבו יש שוויון בין בני הזוג.

איך לשחרר את הקרבנות ולהחזיר לעצמנו את הכוח?

1. לזהות את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו- לעיתים קרובות אנחנו שבויים בסיפורים ישנים – כאלה שמחזקים את תחושת הקרבנות ומונעים מאיתנו לגלות את הכוחות שלנו. זהו את הסיפורים הללו והתחילו להטיל בהם ספק.
2. לקחת אחריות על עצמנו- כשאנחנו מקבלים את העובדה שיש לנו אפשרות להשפיע על החיים שלנו, אנחנו מתחילים לראות את עצמנו כאקטיביים יותר במערכות היחסים שלנו.
3. לכבד את הקול שלנו- אם אנחנו לא מבטאים את הצרכים והרצונות שלנו, זה כאילו אנחנו לא באמת נמצאים במערכת היחסים. לתת לעצמנו נוכחות וקול, זה להכיר בערך שלנו.
4. להבין שהשינוי מתחיל בנו- מערכות יחסים משתנות כשאנחנו לוקחים עליהן אחריות. כאשר אנחנו מתחילים לראות את עצמנו כחלק מהמשוואה, אנחנו יכולים להביא שינוי שייטיב לא רק איתנו אלא עם כל המעורבים.

לסיכום – אנחנו חלק מהסיפור

הבחירה לקחת אחריות היא הצעד הראשון לשינוי. זהו רגע שבו אנחנו מבינים שאנחנו לא רק דמויות בסיפור של מישהו אחר, אלא גם הכותבים של הסיפור שלנו. וכשאנחנו מבינים את זה, גם מערכות היחסים שלנו מתחילות להשתנות.

בכל מערכת יחסים יש שניים שמשפיעים ויוצרים אותה יחד. גם כשהמציאות נראית מתסכלת וחד-צדדית, יש לנו אפשרות לבחור איך להגיב ואיך לראות את עצמנו בסיפור.

עוד פרטים על ענת קראוז